דברים מאת עינת קאפח ונורית מרטון אשר גרו בסמיכות לר' גדליה

הם גרו בסמיכות. ד"ר אלכסנדר מרטון ששרד את המחנות, ביניהם מאוטהאוזן הידוע לשמצה וגדליה שרייבר מלוחמי מלחמת השחרור ומנכ"ל משרד הדתות לשעבר.

למרות השכנות הקרובה, לא ידעה משפחת שרייבר על קורותיו של אלכסנדר במלחמה. כשהוא נפטר לפני למעלה מעשר שנים, שמע גדליה לראשונה את הסיפור מפי בנותיו של ד"ר מרטון והצער לא נתן לו מנוח. "כל הלילה חשבתי איך אדם כזה יכול להשרד ולהישאר נורמלי", כתב לבנות המשפחה. "נכלמתי על שהכל היה נעלם ואנוכי השכן ממול לא ידעתי איזו נפש ענקית גרה במחיצתי. על-כן החלטתי בלי נדר לומר קדיש לזכרו במשך השנה כפיצוי לעברה שעשיתי".

ואכן, בכל יום במהלך שנת האבל אמר גדליה אציל הנפש, קדיש לזכרו של אלכסנדר, שלא היה מי שיאמר אחריו. כשנורית, בתו הצעירה של אלכסנדר ראתה לתדהמתה את מודעת האבל על פטירתו של גדליה לפני מספר ימים, היא פרצה בבכי. מיהרה לביתה ונברה עד שמצאה את המכתב שכתב להם גדליה אז בשבעה, שחושף מעט מגדלותו ומסירותו של האדם היקר הזה. אלו אנשי דור ממרכזה של ירושלים, שאבדו ואינם עוד.