דברים מאת הרב דני כי-טוב - חבר המשפחה

כחבר של בנו של ר' גדליה, התרגשתי תמיד ממאור הפנים והחיוך הרחב שתמיד היה מזכה אותי בו, כאילו שאני בן גילו והחבר הכי טוב שלו. תמיד היה מזכיר את ההיכרות וההערכה שלו לסבי ז"ל, ותמיד היה שמח ומלא נחת לשמוע ממני דברי הערכה על בנו. בפעמים היחידות שהתארחתי בביתו, היה מארח בלב רחב ושמח, וטורח בעצמו על האורחים כאברהם אבינו בשעתו. גם בגיל מבוגר היה כעלם צעיר, בפניו החלקות וקומתו התמירה. זכורני שפגשתי אותו בשוק מחנה יהודה בערב חורפי, שהוא כבר מובל בכיסא ע"י המטפל, אבל זה לא הפריע לו לתת שלום של היכרות כמעט לכל מי שעבר, ולמלא את הסל במגדנות עבור ילדיו ונכדיו שיבואו לבקר. זוכר את קולו הנעים שנשא בקטעי שירה וחזנות גם בגיל מבוגר, באירועים משפחתיים. חבל על דאבדין, אבידה גדולה איבדתם אתם בני משפחתו, וכולנו, וכל עם ישראל.